ים שלא נגמר, בילויים שלא נגמרים, שונית אלמוגים מפוארת וקניון אחד ללא מע"מ – הם רק חלק מהסיבות שהופכות את אילת ליעד תיירותי ונדל"ני מבוקש. בשנים האחרונות גילו גם העשירונים העליונים את מנעמי העיר, וכך הלך והתפתח מעמדה של דירת יוקרה באילת.

 

דאצ'ה על חופי אילת

 

לא תמיד היתה אילת מוקד משיכה לקהל יהדות התפוצות. הצרפתים, שבאופן סטיגמטי מתוייגים כחובבי חופים, נהרו בתחילה לחופי הים של תל אביב ושלחו את שוק דירות היוקרה בעיר אל מחוזות ה-150 אלף דולר לחדר. גם הקהל הרוסי ביקש לעצמו דאצ'ה יוקרתית ומפנקת בארץ הקודש, ולרוב חיפש אותה באמצעות מתווכים בתל אביב.

 

אבל עליית המחירים המטורפת בגוש דן, הביאה קהל גדול של יהדות התפוצות להתעניין גם בפנינת התיירות הדרומית בישראל. המחירים השפויים באופן יחסי והעובדה שאילת, בניגוד לתל אביב, היא באמת עיר נופש לכל דבר, העלו את רמת הביקוש לדירות יוקרה בעיר.

 

רגע לפני המשבר של 2008, נגע מחירה של דירת יוקרה באילת בגבול מיליון הדולר – סכום שהיה נראה דימיוני בעיני זקני העיר, אלו שעוד חזו בדגל הדיו המאולתר מתנוסס. פרויקטים של דירות יוקרה צצו כמו שמשיות בחוף הדקל ומתווכים דיווחו על עסקאות שנסגרות בשיחת טלפון טרנס אטלנטית. גם הדיור העממי – דירות 3-4 חדרים קיבלו עדנה, כאשר זוגות צעירים ומשקיעים הבינו את פוטנציאל התשואה הגבוה, ורכשו דירה על מנת להשכירה.

 

נפילתה ועלייתה של דירת היוקרה באילת?

 

אבל אז כידוע הגיעה הנפילה של ליהמן ברהדרס והראשונה להפגע היתה כמובן המלכה של עולם הנדל"ן: דירת יוקרה באילת. הצרפתים, הרוסים, האנגלים ויהודי התפוצות עצרו את התכניות, ויזמים רבים הקפיאו פרויקטים. מי בכלל יכול היה לחשוב על דירת יוקרה באילת, בשיאה של הסערה הכלכלית החזקה ביותר מאז המשבר של שנות ה-20.

 

אבל עולם כמנהגו נוהג, והקפיטליזם, כמו גם יהודי העולם, ניערו את אבק הקרב ושוב החלו להזרים ביקושים לעיר. ב-3.7.2009 שאל מגזין הדה-מרקר את קוראיו האם זה הזמן לשוב ולקנות נדל"ן באילת. את התשובה לכך מקבלים בהתעוררות מחודשת של שוק דירות היוקרה, ובהתעניינות של יזמים כמו יוסי אברהמי בפרויקטים ובמכרזים חדשים של העירייה בשכונת שחמון המבוקשת ובשכונות הוותיקות יותר כמו דקל, אופיר וערבה. אין ספק, כרגע נראה שהשמש שוב זורחת על דירת היוקרה באילת.